ביאור ההפטרה פרשת בלק

ד תמוז תשפ"ה | 30/06/2025 | 08:15

הקשר בין ההפטרה לפרשה

בהפטרה מסופר על חסדי ה' שעשה עם ישראל, שנתן בלב בלעם לברך את ישראל, וגם כשעזבו אותו בשטים ועבדו לבעל פעור, עם כל זאת ה' הביא אותם לגלגל לרשת את הארץ, וזה מעין הפרשה שבה מסופר על מאמצי בלק ובלעם לקלל את ישראל, ובמקום זה הוא מברך אותם, וגם מסופר על מה שעשו בשטים.

תוכן ההפטרה

הנביא אומר שלעתיד לבוא, עם ישראל יהיו כטל ומטר, דכשם שמקוים לה' שיוריד לטל ומטר, כך עם ישראל יבטחו אך ורק בה' יתברך.

הם ימשלו על אומות העולם שעינו אותם, ובאותה תקופה לא יצטרכו ישראל לסוסים, מרכבות וכלי מלחמה, כי השלום ירבה בעולם. כמו כן לגודל השקט והשלוה ישבו בערי פרזות ועם ישראל ישובו בתשובה אמיתית, לא יהיו בהם מעוננים ומכשפים, כי כולם יעבדו את ה' בלב שלם.

וה' אומר לנביא קום והתווכח ישראל וישמעו עם אבות העולם והאמהות על מעשי בניהם. וכך תוכיח אותם: עמי מה עשיתי לך ובמה הוגעתיך? ומדוע אינכם זוכרים את חסדי ה' שעשה אתכם בימי בלק ובלעם, שניסו לקלל את ישראל, ובמקום זה יצאו מפיהם ברכות גדולות. כמו כן למרות שעבדו לבעל פעור בשטים, עם כל זאת ה' הביאם לגלגל לתת להם את הארץ.

וישראל אומרים לנביא במה נקדם את ה' לרצותו, האם נקריב לו עולות וזבחים, או האם נקריב לו אחד מבנינו. הלא בודאי שאין זה רצונו יתברך, ואם כן במה נרצה אותה והנביא עונה שאפשר לרצות את ה' ע"י עשיית משפט צדק ואהבת חסד.

מיכה פרק ה' פסוק ו' - פרק ו' פסוק ח'.

ו נבואת נחמה לעתיד לבא:  וְהָיָ֣ה | שְׁאֵרִ֣ית [א] יַעֲקֹ֗ב הנשארים לעתיד מעם ישראל (רד"ק) יהיו בְּקֶ֙רֶב֙ בתוך (ת"י) עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּטַל֙ [ב] כמו טל שבא מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה וכן כִּרְבִיבִ֖ים כמטר היורד עֲלֵי-עֵ֑שֶׂב שאינו בא לעולם על ידי אדם, כך יהיו ישראל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא-יְקַוֶּה֙ לְאִ֔ישׁ לעזרה וְלֹ֥א יְיַחֵ֖ל יצפו לִבְנֵ֥י אָדָֽם אלא יבטחו רק בו יתברך (רש"י): ז וְהָיָה֩ שְׁאֵרִ֨ית יַעֲקֹ֜ב בַּגּוֹיִ֗ם הפחותים, וכן בְּקֶ֙רֶב֙ בתוך עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים החשובים שיש להם מלך (מלבי"ם), וימשלו בהם ישראל כְּאַרְיֵה֙ המושל על בְּבַהֲמ֣וֹת יַ֔עַר [ג] חיות היער, וכִּכְפִ֖יר אריה צעיר, המושל בְּעֶדְרֵי-צֹ֑אן (רד"ק) אֲשֶׁ֧ר אִם ירעב עָבַ֛ר וְרָמַ֥ס דורס במקום ואוכל וְטָרַ֖ף נושא הטרף למעונו בשביל הלביאה והגורים (רש"י) וְאֵ֥ין מַצִּֽיל כן יהרגו ישראל באויביהם ואין מציל מידם (רד"ק): ח בעת ההיא תָּרֹ֥ם יָדְךָ֖ עַל-צָרֶ֑יךָ להתגבר עליהם [ד] וְכָל-אֹיְבֶ֖יךָ יִכָּרֵֽתוּ [ה]: ט וְהָיָ֤ה בַיּוֹם-הַהוּא֙ לאחר מלחמת גוג ומגוג נְאֻם-יְהֹוָ֔ה לא יצטרכו לשום מלחמות, ולכן וְהִכְרַתִּ֥י סוּסֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ כי אין צורך בהם (מלבי"ם) וְהַאֲבַדְתִּ֖י מַרְכְּבֹתֶֽיךָ וכן בימינו, לא יצטרכו את טנק מרכבה ומטוסי הקרב ואת פצצת האטום: י וְהִכְרַתִּ֖י עָרֵ֣י אַרְצֶ֑ךָ המוקפות חומה כי יהיה שלום בארץ וְהָרַסְתִּ֖י כָּל-מִבְצָרֶֽיךָ לא תצטרך לערי מבצר (רד"ק) ומקלטים וכיפת ברזל: יא בראותך השגחתי בך וְהִכְרַתִּ֥י כְשָׁפִ֖ים מִיָּדֶ֑ךָ [מקרבך (רד"ק)] כי לא תצטרך להם לדעת עתידות ולפעול בהם אילו פעולות (מצודת דוד) וּֽמְעוֹנְנִ֖ים המסתכלים בעננים לדעת עתידות (אב"ע) ויש מפרשים אחיזת עיניים, ויש מפרשים מחשב העו‍ֹנו‍ֹת ושעות בשעה זו יקרה כך, היום יפה לצאת וכו' (רד"ק) לֹ֥א יִֽהְיוּ-לָֽךְ: יב וְהִכְרַתִּ֧י פְסִילֶ֛יךָ עץ ואבן (אב"ע) וּמַצֵּבוֹתֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ [ו] ואז תכיר שאין אלוה מבלעדי וְלֹֽא-תִשְׁתַּחֲוֶ֥ה ע֖וֹד לְמַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ לפסילים (מצודת דוד): יג וְנָתַשְׁתִּ֥י אעקור (מצודת ציון) את עצי אֲשֵׁירֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ כי תשובו בתשובה וְהִשְׁמַדְתִּ֖י עָרֶֽיךָ שעבדו בם ע"ז (מלבי"ם) ויש מפרשים אשמיד את שונאך (מצודת דוד): יד וְעָשִׂ֜יתִי בְּאַ֧ף כעס בגילוי וּבְחֵמָ֛ה כעס בלב (מלבי"ם) נָקָ֖ם אֶת-הַגּוֹיִ֑ם אֲשֶׁ֖ר עוד לֹ֥א שָׁמֵֽעוּ נקמה גדולה כזו (מצודת דוד) ויש מפרשים שלא שמעו – שלא רצו לקבל את התורה (רד"ק ע"פ ת"י) [ז]: א הנביא אומר ומוכיח לישראל: שִׁמְעוּ-נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶׁר-יְהֹוָ֖ה אֹמֵ֑ר ק֚וּם הנביא רִ֣יב התווכח עם ישראל שישמעו אֶת-הֶהָרִ֔ים שהם האבות אברהם יצחק ויעקב, וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת האמהות שהן רבקה רחל ולאה [הגבעות קטנות מההרים והם סביב ההרים (מלבי"ם)] קוֹלֶֽךָ מה שגמלו בניהם לאל יתברך שמו (רש"י, רד"ק): ב שִׁמְע֤וּ האזינו (אב"ע) הָרִים֙ אֶת-רִ֣יב יְהֹוָ֔ה את הויכוח של ה' יתברך (מצודת דוד) וְהָאֵתָנִ֖ים ההרים החזקים (רד"ק) מֹ֣סְדֵי אָ֑רֶץ שהיו יסוד הארץ במעשה בראשית כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהֹוָה֙ עִם-עַמּ֔וֹ על שחטאו כנגדו וְעִם-יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח להראות שהוא צדיק בריבו (מלבי"ם): ג עַמִּ֛י תן לבך להבין מֶה רוב טוב עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ [ח] וּמָ֣ה הדבר אשר הֶלְאֵתִ֑יךָ [ט] [הוגעתיך (מצודת דוד) ועייפתי (ע"פ אונקלוס דברים יט, יח) אותך] בעבודתי עֲנֵ֥ה הָעֵד בִֽי [י] (רש"י): ד תראה ותתבונן כמה טובות עשיתי עמך כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שהיית שם בעבודת פרך (רד"ק) וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ לפני הזמן וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת-מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם [יא] שהייתם ניזונים בזכותם והורו אתכם את הדרך הטובה (מלבי"ם): ה עַמִּ֗י זְכָר-נָא֙ החסד שעשה ה' עם ישראל, מַה-יָּעַ֗ץ בלעם אל בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב ששכר את בלעם לבא לקללך כדי להשמיד הכל (אב"ע) וּמֶה-עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן-בְּע֑וֹר מה אזעום לא זעם ה' על ישראל מִן-הַשִּׁטִּים֙ שחטאתם שם, ובכ"ז לא מנעתי טובתי ועזרתי לכם (רש"י) עַד-הַגִּלְגָּ֔ל אשר שם עברתם את הירדן ביבשה (רד"ק), וכבשתי לפניכם את הארץ (רש"י), הכל זכור לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהֹוָֽה [יב] שעשה עמכם ותטיבו מעשיכם (רד"ק): ו ישראל אומרים לנביא: בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהֹוָ֔ה איזה דורון ניתן לה' שירצה בו (רד"ק) אִכַּ֖ף ובמה אהיה כפוף (רש"י) ונכנע לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם לבקש סליחה (מלבי"ם) הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה [יג] האם יש בזה תועלת שאביא לפניך העולות והעגלים הטובים והנבחרים (מצודת דוד): ז הֲיִרְצֶ֤ה יְהֹוָה֙ וכי ירצה ה' בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים לקרבנות בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי-שָׁ֑מֶן לצקת על המנחות הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י האם אקריב לפניו בני הבכור על שמחל הקב"ה פשעי פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי והאם אקריב לפניו אחד מבני על שכיפר הקב"ה חטאתי (מצודת דוד): ח ומשיב הנביא במה הי"ת מתרצה: כי כבר הִגִּ֥יד הקב"ה לְךָ֛ בן אָדָ֖ם מַה-טּ֑וֹב לעשות (רש"י) וּמָֽה-יְהֹוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כי אין חפצו בעולות כִּ֣י אִם-עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ (רד"ק) כל מצוות שבין אדם לחברו כמו נזקי ממון [וגם איסור עריות בכלל] וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד גמילות חסדים וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם-אֱלֹהֶֽיךָ [יד] ליחד האל יתברך ואהבתו בכל לבבו ובכל נפשו [ואמר והצנע כי הדבר מסור ללב]:

א. והיה שארית - אותה שארית שאמר הקב"ה לאליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים, והם אותם שהופרשו בימי גדעון, בשעה שאמר אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת, הנה אנכי מציג. אמר לו הקב"ה אני כתבתי אהיה כטל לישראל, ואתה אמרת על כל הארץ חורב, אני איני עושה, מנין, שאין כתיב ויעש אלקים כן, אלא ויהי כן, מעצמו היה... אמר לו הקב"ה רב העם אשר אתך, הורד אותם אל המים ואותם שכרעו על ברכיהם לשתות רוצים ולא רוצים היו משתחווים לעו"א, אמר לו הקב"ה בשלש מאות איש המלקקים אושיע את ישראל, ועליהם הוא אומר והשארתי בישראל, ועליהם הוא אומר והיה שארית יעקב וגו' כטל מאת ה', שהטל סימן לתחיית המתים שנאמר יחיו מתיך.

דבר אחר והיה שארית יעקב, א"ר פנחס בר חמא, אמרו ישראל כטל אתה עושה אותנו, אמר להם כשאתם עושים רצונו של מקום כשם שהטל אין בריה שולטת בו, כך אתם אין בריה שולטת בכם. אתה מוצא בשעה שאמר אליהו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, ולא שמע לו הקב"ה בטל, אלא הטל היה יורד, וכן הוא אומר לאליהו לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה, ואתנה טל ומטר אין כתיב כאן, להודיעך שאין שליט בטל, לכך אמר והיה שארית יעקב... כטל (תנחומא).

והיה שארית - אותם שישארו אחר שיצרפו כמו שאמרו וצרפתים כצרוף הכסף וגו'. בקרב עמים רבים - שיאסרו על ירושלם עם גוג ומגוג ויהיו ישראל ביניהם כטל מאת ה' כי הטל בא מאת ה' מן השמים והמקוה לו לא יקוה לאיש שיביאנו לו אלא לה' יקווה כי הוא הממטיר והמביא לארץ הטל והמטר כן ישראל בישועה ההיא לא יקוו אלא לאל יתברך כי הוא המושיעם ואין זולתו מושיע כי הם יהיו עם מעט והעמים הנאספים עליהם יהיו רבים ומי יוכל להושיעם בלתו ותרד ישועתו להם כאשר ירד הטל על האדמה ואמר אחר כן כרביבים עלי עשב כי הרביבים הם המטר הרב והעשב גדול מהדשא כן יהיו הם הולכים וגדלים וטובו להם הולך וגדל. יקוה לאיש - ייחל לבני אדם כפל הענין במלות שונות (רד"ק).

ב. בוא וראה שכל ברכות שברך יצחק את יעקב מלמטה כנגדם ברכו הקב"ה מלמעלה, יצחק אמר ויתן לך האלקים מטל השמים, והקב"ה ברכו בטל ומטר, שנאמר והיה שארית יעקב וגו' כטל מאת ה' (ב"ר ע"ה).

דבר אחר, זהו שאמר הכתוב [משלי יט, יב] "נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו", "נהם ככפיר זעף מלך" על אומות העולם, אבל על ישראל "וכטל על עשב רצונו", וכשם שהטל מביא חיים לעולם כך הקב"ה בא כטל לישראל, שנאמר "אהיה כטל לישראל" [הושע יד, ו], אפילו כשהוא כועס הוא עדיין בא עליהם כטל, שנאמר "וכטל על עשב רצונו". אמרו לו ישראל [לקב"ה], לכך אנו יכולין לעמוד, ששאת נעשה לנו כטל, שנאמר "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה'". (אגדת בראשית פרק ח, א).

ג. כאריה בבהמות יער - פירשו המפרשים במה שכתב בזוהר הקדוש, דלעתיד לבא יהיה ה' לנבוכדנצר וסנחריב וכל צוררי ישראל ויבואו במלחמה, וישראל יהרגו כולם. וזה שכתוב 'והיה שארית יעקב בגוים' באמצע הגוים הידועים שהצרו לישראל, וינקמו מהם 'כאריה בבהמות יער' (נחל שורק אות ב).

ד. תרום ידך - לא יצטרכו ללחום את צורריהם בשתי ידים רק יד אחת יהיה די להרימה על צריך - ויש הבדל בין צר ואויב שהצר מציר בפועל ולוחם אתו, והאויב דורש רעתו ואינו מציר בפועל, ועל הצוררים שלוחמים אתך תרום ידך, והאויבים יכרתו מעצמם (מלבי"ם).

ה. תרם ידך וכו' - נודע כי המקטרגים הנבראים מחטאות האדם. הם הם צורריו, והם תובעים נקמה ממנו בשמים, ומזה יבואו עליו כל הצרות וכל האויבים למטה. וכשישוב תשובה שלימה לכלא הפשע ולהתם החטאת, הן הן המזיקין שנבראו מעונותיו, אז ימצא מנוח מהאומות המתגרים בו למטה. וזהו שאמר 'תרם ידך על צריך', הם צוררים אשר נבראו מעוונותיך, ואז 'כל איביך' הגופניים 'יכרתו'. (החיד"א).

ר' ישמעאל אומר חמש אצבעות של יד ימינו של הקב"ה כולן לשם גאולה, אצבע קטנה בה הראה לנח לעשות התבה, שנאמר וזה אשר תעשה אותה, אצבע שניה לקטנה, בה הכה את המצריים, שנאמר אצבע אלקים היא, שלישית לקטנה בה כתב את הלוחות, שנאמר כתובים באצבע אלקים, רביעית לקטנה, בה הראה למשה, שנאמר זה יתנו כל העובר על הפקודים, בהן וכל היד בה עתיד הקב"ה להשמיד את בני עשו שהם צריו ולהכרית את בני ישמעאל שהם אויביו, שנאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו (פרקי דר"א).

ו. והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך - יובן עפ"י מ"ד בגמרא כל הכועס כאלו עובד עכו"ם. והטעם הוא דהכעס הוא מחמת המרה המתפשטת בכל הגוף וידוע מה שכתב הרמב"ם וסיעתו אם האדם עובד ה' בעבור חמדת הממון וכהנה סיבה אחרת לא תכון לו עבודתו ולא נחשב לו כעובד ה' רק כאלו עובד הממון אשר אם יבצר ממנו אפשר שלא יעבוד. וז"ש והכרתי פסיליך מקרבך דייקא השוכן בקרבך ובתוכך כמו הכעס או חמדת הממון ונחשב לו כאלו עובד לפסל כמ"ש הכתוב פן יפתה לבבכם וכו' ועבדתם שם וכו' קאי על פתיית הלב לחמדת הממון וק"ל.

ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך - יובן במה שאמר הכתוב ועבדתם שם אלהים אחרים פי' התרגום ותפלחין תמן לפלחי טעוותא וכ"כ הרמב"ם שם כי בעו"ה בגלות המר הזה נתקיים בנו ועבדתם שם אלהים אחרים עץ ואבן וטעם הדבר כי אנחנו מוכנעים ומושפלים תחת ע' שרים בגלותינו בד' רוחות השמים. והנה כשישראל חוטאים נברא מלאך המשחית וגורמים אנחנו שיצליחו האומות ויגברו עלינו והם יושבים בשלותם מקטרים לצבא השמים וזהו נחשב לנו כאלו אנחנו עושים זאת כי עונותינו הטו כל אלה הצלחת האומות ואנו משועבדים ועובדים אותם וזהו ועבדתם שם אלהים אחרים כי אנחנו גורמים להם הצלחה. ולעתיד יבער ה' פלחי טעוותא ויפלו לפניו חללים וזהו ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך ר"ל אל שר האומות ופסיליהם המשביעים שמות הטומאה כי גברו כאשר אנחנו חטאנו ונחשב כאלו זה מעשה ידינו את כל אלה יכרית ה' כי לכולם תהיה שפה אחת לקרוא בשם ה' (אהבת יהונתן).

ז. ובמדרש. זהו שאמר הכתוב [דברים לג, ב] "ה' מסיני בא", היה ראוי לומר 'לסיני בא' ולמה אמר "מסיני"? אמר רבי שמעון בן יוחאי מסיני [הקב"ה] הוא בא לדין את אומות העולם ששמעו את התורה ולא קיבלו אותה שנאמר "ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו". (מדרש תנאים לדברים).

ח. א"ר אחא ענה בי וקבל שכר ואל תענה ברעך עד שקר ותקבל דין וחשבון. א"ר שמואל בר רב נחמן בשלשה מקומות בא הקב"ה להתוכח עם ישראל, ועובדי אלילים שמחים ואומרים היאך יכולים להתוכח עם בוראם, עכשו הוא מכלה אותם, כיון שראה הקב"ה שהיו שמחים הפכם להם לטובה, בשעה שאמר לכו נא ונוכחה שמחו ואמרו עכשו הוא מכלה אותם, כיון שראה הקב"ה שהיו שמחים הפכם להם לטובה, שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים, כששמעו עובדי אלילים כך תמהו, ואמרו זו תשובה וזו תוכחה, לא עשה אלא למתפנגא עם בנוהי. בשניה כשאמר להם שמעו הרים את ריב ה' שמחו עובדי אלילים, ואמרו עכשו הוא מכלה אותם, כיון שראה הקב"ה כן הפכם להם לטובה, שנאמר זכר נא מה יעץ... במה אקדם ה', תמהו עובדי אלילים ואמרו זו תשובה וזו תוכחה, לא אתא אלא למתפנגא עם בנוהי (ב"ר).

ענה בי - הקב"ה מתוך חביבותו לישראל קורא להם עמי, מה עשיתי לך, כלומר למה עשיתי אותך. אלא בשביל שתלכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ותעידו בי שאני אחד. כמו שנאמר "ה' אחד". וזהו שכתוב "ענה בי" תעידו שאני אחד, ותיחדוני עליכם (זוהר חדש דף מ"ח).

ט. אמר רבי ברכיה משל למלך ששלח פרוזדוגמא [שטר של חוקים] שלו למדינה, מה עשו בני המדינה נטלו אותה ופרעו ראשיהם וקראו אותה בפחד וביראה ברתת ובזיע, אמר הקב"ה הדא קריאת שמע פרוזדוגמא שלי הוא, לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם שתהיו קורין אותה לא עומדים על רגליכם ולא פורעים את ראשיכם, אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך.

דבר אחר ומה הלאיתיך, א"ר יהודה ברבי סימון עשר בהמות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע שלא ברשותך, אלו שברשותך שור שה כשבים ושה עזים, ואלו שלא ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר, ולא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתיגע בשדות להביא לפני קרבן מאלו, אלא מאלו הגדלות על אבוסך, שנאמר שור או כשב או עז (ילק"ש).

י. ידוע הדבר, שכל דבר שהאדם לא מבין את התכלית והטובה היוצאת מעשיית הדבר, הרי הוא מתעצל לעשות את הדבר והוא כבד עליו. ואם יבין האדם שכל מעשי המצוות הם לטובת האדם, אז יערב לו לעשות ולקיים את כל דברי התורה. והענין יובן על פי משל: אדם אחד גזר על עבדו שימנה כסף כל הלילה ולא יתן שינה לעיניו, אם העבד יחשוב שזה רק לטובת בעה"ב אז יכבד עליו לישב כל הלילה ולא לתת שינה לעיניו אבל אם האדון עשה כמה פעמים טובות לעבד בלי שום גמול, צריך ליפול ספק בלב העבד, אולי גם עתה שגזר עלי שלא אישן כל הלילה, גם זה יהיה לטובתי, שבודאי הוא יתן לי את הכסף, ואז יערב לו עבודתו.

וזהו שאומר הכתוב: "עמי מה עשיתי לך" — כמה טובות עשיתי לך, ואם כן "ומה הלאתיך" — למה תעשה את כל המצוות ברפיון, והרי צריך לכל הפחות שיפול לו ספק בלבו שהכל לטובתו (מסגרת השער).

יא. אמר הקב"ה בוא וראה מה ביני לבין בשר ודם, מלך בשר ודם משלח שלוחים למדינה בני המדינה מספיקין להם מזון, אבל אני לא עשיתי כן, אלא שלחתי לפניך גואלים שלשה, ולא הייתם זקוקים לזון אותם, אלא הם היו זנים אתכם, המן בזכות משה, ענני כבוד בזכות אהרן, הבאר בזכות מרים (ילק"ש).

יב. מאי דכתיב למען דעת צדקות ה', א"ר אליעזר אמר הקב"ה לישראל עמי, דעו כמה צדקות עשיתי לכם שלא כעסתי עליכם בימי בלעם הרשע, שאילו כעסתי עליכם בימי בלעם הרשע לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, והיינו דקאמר בלעם מה אקוב לא קבה א־ל, מלמד שאותו היום לא זעם ה' (ברכות ז).

עצתו של בלק היתה לא להילחם עם ישראל בפרהסיא – בגלוי. ירא היה בלק שמא יתקדש שם שמים במה שיעשה הקב"ה נסים גלויים לישראל כמו בשעת צאתם ממצרים, לכן השכיל ויעץ שבלעם יקללם בצנעא – בסתר, ואפילו לא יחולו קללותיו, בכל אופן שם שמים לא יתקדש.

רצון ההשגחה העליונה היתה אחרת, מן השמים לא נתנו לאותו רשע להפק זממו. "ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל" – אמרו חז"ל ב"ילקוט שמעוני" (בלק, אות תשס"ו) "קולו של בלעם הלך ששים מיל" – "מן השיטים עד הגלגל".

כל כך למה? – "למען דעת צדקות ה'" – שכולם יכירו וידעו חיבתן של ישראל לפני השי"ת לא בצינעא ולא בסתר כי אם בגלוי ובפרהסיא. (סידורו של שבת, ח"ב דרוש ו' פ"א).

יג. ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי, אף על פי שהדברים אמורים במישע מלך מואב, אבל אינו מדבר אלא ביצחק, הירצה ה' באלפי אילים (ב"ר). בלעם הרשע היה סניגורן של עובדי אלילים, ועל עובדי אלילים הוא אומר הירצה ה' באלפי אילים רוצה הוא מה שאתם מקריבין לו, לוג שמן אנו מקריבין לו, רבבי רבבות נחלי שמן, מה הקריב אברהם לפניו איל אחד, שנאמר וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר, אם רוצה אנו מקריבים לו אלפי אילים, ומה הקריב אברהם לו בנו, אני מקריב לו בני ובתי, שנאמר האתן בכורי פשעי זה בנו הבכור, פרי בטני חטאת נפשי זו בתו, כך אמר לו הקב"ה לבלעם הרשע, מה אתה עושה, אמר לפניו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח, אמר לו הירצה ה' באלפי אילים, אמר לו האתן בכורי פשעי, אמר לו רשע, אם הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל ולגבריאל והיו מקריבין לפני, שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, בבני אברהם יצחק ויעקב שהם אילי העולם ואין אני מקבל קרבנות אלא מישראל (תנחומא).

יד. אמר רבי אלעזר עשות משפט זה הדין, ואהבת חסד זה גמילות חסדים, והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה. והלא דברים קל וחומר, ומה דברים שאין דרכם לעשותם בצנעא אמרה תורה והצנע לכת, דברים שדרכם לעשותם בצנעה על אחת כמה וכמה. שנו רבותינו בשלשה דברים גדול גמילות חסדים יותר מן הצדקה, צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו, צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים, צדקה לחיים, גמילות חסדים בין לחיים בין למתים (סוכה מ"ט).

דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני, שס"ה כנגד ימות החמה, ורמ"ח כנגד אברים של אדם. בא דוד והעמידן על י"א, דכתיב מי יגור באהלך וגו'... בא ישעיהו והעמידן על שש, שנאמר הולך צדקות זה אברהם... בא מיכה והעמידן על שלש, שנאמר הגיד לך אדם מה טוב וגו', עשות משפט זה הדין, ואהבת חסד זו גמילות חסדים, והצנע לכת בהוצאת המת ובהכנסת כלה. [חזר ישעיהו והעמידן על שתים, שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה וגו', בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה] (מכות כג).